אבישי נכנס לבניין מנהלת המרינה. בכניסה פגש את אמיר מנהל המרינה, "שלום אבישי, חפשה אותך היום בחורה מצרפת" פנה אליו אמיר.
אבישי הביט בו מופתע, מי חפשה אותו ועוד מצרפת?
"יש לך מושג מי זו?" שאל אבישי.
"לא, אמרתי לה היכן היאכטה שלך אבל אני מניח שהיא לא מצאה אותך." ענה אמיר.
"כן, כל היום הייתי בסידורים מחוץ למרינה, האם יש לך דרך ליצור איתה קשר?"
"לא, אבל נתתי לה את הטלפון שלך. אני מניח שהיא תיצור אתך קשר"
תיבת הדואר הייתה ריקה, הבאלגן בכל העולם גם גרם לעיכובים במשלוח דואר, מה שלפעמים היה נחמד כי גם חשבונות לתשלום לא היו מגיעים.
'טוב, מי שלא רוצה כסף לא יקבל' חשב אבישי תוך שהוא מחייך לעצמו וסוגר את תיבת הדואר. הוא פנה לחזור לסירה. בדרכו חזרה, הביט על הדגלים המתנפנפים ברוח וחשב, עונת האביב מתקרבת ואתה הרוחות הצפוניות. 'אני באמת חייב לארגן לי אנשי צוות להפלגות, צריך להתקשר לרועי לראות כמה זמן יש לו בתקופה הקרובה. אולי כדאי גם לחדש את הקשר עם דפנה ונטע שהפליגו איתי שנה שעברה' חשב אבישי תוך שהוא נזכר בתחרות השייט אליה יצאו ולא רק שיצאו אלא גם הגיעו למקום ראשון. מאז למרות שעוד הרבה תחרויות היו מתוכננות, אף אחת לא התקיימה.
לפני מספר חודשים הרס וירוס אימתני את מרבית מחשבי העולם האירוע הזה זכה לשם "קריסת המחשבים הגדולה" ונחשב לאירוע הטרור הגדול ביותר מאז 11 בספטמבר 2001 ולמרבה הפלא קרה בדיוק באותו תאריך בשנת 2014.
תוך כדי שהוא עסוק בהרהוריו, צלצל הטלפון. 'אולי היא כבר מתקשרת?' חשב אבישי תוך שהוא מוציא את הטלפון מכיסו.
"שלום, אבישי? מדברת אלכס, זוכר אותי?
לקח לו שנייה אחת להזכר. אלכס הייתה אשת המכירות בחברה ממנה רכש את היאכטה שלו לפני כשנתיים. עד לפני שנה היו מתכתבים בינהם. אבל שניהם לא היו ממש טובים בשמירת קשר מרוחק וכך נתמסמס לו הקשר.
"כן, בוודאי שאני זוכר, מה את עושה בארץ" שאל אבישי באנגלית.
"אני בישראל לכמה הרצאות ופגישות עם לקוחות, נזכרתי שכתבת לי שאתה גר על היאכטה במרינה הרצליה אז הלכתי היום למנהלת המרינה לחפש אותך." ענתה אלכס באנגלית המדהימה שלה כמעט ללא מבטא צרפתי.
אבישי שמח שהיא זכרה אותו ובאה לחפש אותו.
"מעולה, את מוזמנת לבוא ליאכטה, איפה את מתאחסנת?" שאל אבישי.
"אני במלון אכדיה, האם אתה כאן אחרי הצהריים? אני מסיימת את הפגישות שלי בערך בחמש" ענתה אלכס.
"כן בשמחה אני אמתין לך ביאכטה." ענה אבישי.
"טוב, להתראות בנתיים, אני צריכה לחזור לעבודה" אמרה אלכס וסגרה את הטלפון.
אבישי המשיך בדרכו לרציף כשחיוך על פניו. יהיה ממש נחמד לפגוש את אלכס הערב חשב לעצמו.
מיד לאחר שנכנס בשער הרציף, שמע קול נשי קורא לעברו "אבישי".
הוא הביט שמאלה ועל אחת הסירות בתחילת הרציף ראה את רונית שאימנה אותו ואת הצוות שלו לתחרות בקיץ האחרון. באותה תקופה אמרה רונית שהיא פרשה מהשייט, אבל כבר אז הוא ידע שהיא עוד תחזור. לכן הוא לא כל כך התפלא לראותה שם.
"שלום רונית, מה שלומך, מזמן לא ראיתי אותך"
"כן, באמת מזמן. תרצה להצטרף אלינו לאימון קצר? חסר לנו הגאי"
הוא הסתכל על הסירה, ועל הצוות שעל הסירה, נראה היה שמדובר בקבוצת הנשים של בית הספר לשיט, הוא שמח לראות שהן יוצאות שוב להתאמן. נדמה היה שפעילות בית הספר הופסקה והחלה להתחדש רק בחודש האחרון.
"כן, בשמחה" ענה אבישי וחשב לעצמו שאו שאין בכלל עם מי להפליג או שיש הרבה הזדמנויות להפליג, הוא הביט בשעונו, השעה הייתה אחת בצהריים, מן הסתם יהיה לו זמן להפליג ולחזור בזמן לפגישתו עם אלכס.
"רק תני לי להחליף בגדים ואני בא" הוא המשיך מיד.
"בסדר, אנחנו ממתינות לך כאן" אמרה רונית.
לאחר מספר דקות, חזר אבישי, לבוש במכנסי בד פשוטים ומעיל רוח קל.
"טוב, אני מוכן" אמר אבישי תוך שהוא חולץ נעליו ועולה לסירה. הסירה הייתה סירה תחרותית גדולה וחדשה יחסית, באורך של כארבעים וארבע פיט.
"האימון היום הוא על תמרונים בים, סיבובים ומהפכים" אמרה רונית תוך שאבישי התמקם ליד ההגה.
"אני מעולם לא הפלגתי על הסירה הזו וכבר את רוצה שאהיה הגאי באימון תמרונים" אמר אבישי בחיוך קל.
"בדיוק סיפרתי לבנות על התמרונים המושלמים שעשיתם בתחרות" השיבה רונית.
אבישי הסמיק קצת ואמר "סיפרת להן גם על הזינוק המוקדם במקצה הראשון?"
"כן, סיפרתי, הרי זו אחת הדוגמאות לטקטיקה טובה ותמרונים טובים, למרות שהייתם צריכים לזנק מחדש אחרי כולם, הגעתם למקום די טוב במקצה הראשון"
האמת שרונית צדקה. למרות פסילת הזינוק, הצליח אבישי יחד עם הצוות שלו להגיע למקום טוב באותו מקצה ואפילו להגיע למקום ראשון כללי לאחר שקלול התוצאות.
"טוב, אז נצא לים?" שאל אבישי.
"כן, נצא לים" ענתה רונית וניגשה להתניע את המנוע.
תוך דקות ספורות הם היו בים עם מפרשים למעלה. אבישי נהנה לראות את המיומנות של הצוות, איך הן הרימו מפרשים במהירות וביעילות.
"תתני לי קצת להתרגל לסירה, לפני שנתחיל באימונים?" אמר אבישי. "כן, אין בעיות, לא יזיק לעשות קצת חזרה על הולכת סירה"
אבישי הפליג ברוח קדמית ואז ירד לרוח צד ואחר כך גבית. הוא נהנה מהמהירות בה הסירה מגיבה. אכן סירה תחרותית טובה. כבר מזמן שהוא לא הפליג על סירה אחרת חוץ מהסירה שלו.
לאחר מספר דקות של הפלגה אמר אבישי "טוב, אני מוכן, רק קחי בחשבון שאני לא ממש מכיר את הסירה"
"אני סומכת עליך שלמרות זאת יהיו כאן תמרונים מושלמים" צחקה רונית.
הם בצעו מספר סיבובים, לאחר כל סיבוב העירה רונית מספר הערות לכל אחת. אבישי היה די מרוצה מהתמרונים של הסירה והיה די מופתע מעצמו שהתרגל כל כך מהר לתמרונים של סירה שהוא מעולם לא הפליג עליה. בעבר לקח לו זמן רב להתרגל לתגובות של כל סירה שהפליג עליה. לאחר הסיבובים בא תורם של המהפכים, אבישי זכר את המהפכים המהירים שלמדה אותם רונית לקראת התחרות שלהם וחשב שבסירה מהירה שכזו מן הסתם המהפכים יהיו עוד יותר מהירים וידרשו תגובות מהירות בהגה. גם כאן, לאחר כל תמרון, העירה רונית הערות לכולן, הפעם העירה מדי פעם גם לאבישי. החוכמה בתמרונים היא לדעת מתי להחזיר את ההגה חזרה ובמהפכים היה לאבישי קצת קשה.
לאחר כשעתיים של אימון אמרה רונית "טוב, נראה לי שנחזור לחוף, אני מניחה שכולן עייפות" אבישי הסתכל על הבנות, שהעיפות ניכרה על פניהן. הוא עצמו היה שמח להמשיך להפליג. לפעמים נדמה שהוא לעולם לא מתעייף מלהפליג.
לאחר שהורידו מפרשים אמרה רונית "טוב, תכניס אותנו חזרה?" אמרה רונית.
"אין בעיה" אמר אבישי וכיוון את חרטום הסירה לכיוון המרינה.
'זה היה טוב, לצאת שוב לים' חשב אבישי תוך שהם התקרבו למרינה. בתקופה האחרונה הוא כמעט לא יצא לים.
כשנכנסו לתעלה של רציף C הצביע אבישי שמאלה ואמר בחיוך קל "זה הבית שלי." כולן הביטו שמאלה מנסות להבין על איזו סירה הצביע אבישי. אבישי המשיך לשוט באיטיות במרכז התעלה מחפש את מקום העגינה של הסירה, זה לא היה קשה במיוחד, מאחר שאף סירה אחרת באותו אזור לא יצאה לים. כך שמקום העגינה הפנוי, היה מן הסתם המקום הנכון, אבישי הסתכל קדימה וסובב את ההגה, מפנה את חרטום הסירה את מקום העגינה. על החרטום הייתה מוכנה אחת מנשות הצוות, לתפוס את החבלים שנשארו על הרציף. תוך רגעים ספורים הייתה הסירה קשורה לרציף.
רונית החלה לסכם את האימון, היא הסתכלה על אבישי ואמרה "אתן רואות, זה מה שקורה כשמפליגים כמעט כל יום"
"כל יום?" הסתכלו עליו כולן.
"הלוואי, לפחות זה מה שחשבתי כשקניתי את היאכטה לפני כשנתיים שנים" אמר אבישי.
"אתה משתתף הרבה בתחרויות?" פנתה אליו אחת הבנות.
"לא, ממש לא. חוץ מהתחרות האחרונה שרונית אימנה אותי, שנים לא הייתי בתחרות."
"מדהים, אז איך הגעת לרמה כזו של שייט?"
אבישי הביט בהן קצת נבוך, הוא מעולם לא חשב על עצמו כשייט ברמה גבוהה. תמיד התיחס לעצמו כחובב בלבד.
"תודה, אני לא יודע אם אני ברמה כזו גבוהה. כל דבר שאני עושה אני מנסה לעשות אותו הכי טוב שאני יכול."
לאחר שסיימו לסכם את האימון פנה אבישי לרונית ואמר "אני שמח לראות שחזרת לשייט"
"כן, נראה לי שצדקת שאמרת פעם שזו התמכרות שאי אפשר לרפא אותה" צחקה רונית.